בס"ד
13.1.24 ג' בשבט תשפ"ד
עריכת וידאו : נעם ברגר [[email protected]]
אורות הקודש חלק ב התעלות העולם שיעור 5 פסקאות יד טו טז תשפד סיבת בריאת העולם האפשרות להתגדל יותר מהגודל שלנו
העולמות נבראו בדרך שיוכלו לעלות ממדרגתם,
כי לכך ירדו בזמן השבירה כדי שיעלו מעט מעט,
עד שיחזור הכל למדרגה השלמה.
מראש ימות עולם הגלגל סובב רק לנקודה אחת,
שהוא השלמות האחרון,
שהוא בגאולה העתידה. (הרמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, פ"ל ופקל"א)
התעלות העולם, התמידית,
שיסודה ההשתלשלות האצילית,
באה כשלמות מתוספת מהשלמות המוחלטה.
ההתפתחות המתעלה, היא יסוד ההשגחה,
הקובעת מגמת האדם והעולם, שיגאל לעתיד לבוא.
יסוד ההשתלמות וההשלמה
יד
האיטיות שבסדר המציאות,
ההגבלה שבטבע,
הרשלנות החיצונית שלה,
הצמצום שבעליות רוחניות,
הארעיות שבנסים,
כל אלה מחזיקי היסוד של ההתעלות הבלתי פוסקת,
שהוא היסוד הפנימי של המציאות, שיש לו גבול בתוך גבולו,
שתספיק הירידה של התגלות המציאות העולמית,
עד עומקה היותר ירוד,
ועד מחשכה היותר אפל,
לעליה נצחית, בלא שום הפסק.
וכל תקופה איטית מכינה כח לתקופה יותר מהירה בעליתה,
עד המהירות היותר עליונה.
ינהגנו עלמות, בזריזות, כאלין עולמתא.
רצוא ושוב כמראה הבזק.
ולעד לא תכלה הופעת ההתעלות,
ותוספות האור העדן והחיים ההולכים ומתבסמים, ומתמלאים תמיד ערך יותר גדול ונשגב,
עד שישתוו יחד צורת ההשלמה הגמורה, וצורת ההשתלמות הבלתי פוסקת,
הבאה מסבת החסרון הקדום.
ויספיק הזכר של חסרון העבר לתן דחיפה תמידית להשתלמות הולכת ונוספת,
ותהיה הצורה של ההשתלמות הבלתי נפסקת מתעלה על ההשלמה הגמורה.
אשת חיל עטרת בעלה, וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה,
ההולכת ומתגברת תמיד,
עליה אחר עליה, לאין קץ ותכלית.
ברוך ד' לעולם אמן ואמן, וישתבח שמו לעד ולנצח נצחים.
וכל ניצוצי החיים, כל הנשמות הרוחות והנפשות, וכל זיקי החיים שבכל היש,
הרי הם אחודים עם יסוד ההשתלמות הבלתי פוסקת, שהוא אור ד' המהוה הישות,
זרוע ד' אשר נגלתה, והם תמיד עולים בעליתה,
כמו שהם יורדים, וירדו בירידתה, שהיא ירידתם המבלטת ירידתה.
והנה הכל כוסף לעלית אור עולמי עולמים,
להארת זיו שכינת אל,
הדר כבוד אל הכבוד, ההולך ומשתלם,
יוצא מההעלם אל הגילוי, בכל התנועות השונות של ההויה,
ובכל מיני התסיסות שברוח האדם וכל היצור כולו,
ההולך להעשות אגודה לעשות רצון קונו בלבב שלם.
השתלמות ושלמות
טו
מגמת ההויה כולה, מצד החפץ הכמוס האין סופי,
היא כפי הגלותה לנו, עצה גדולה של התעלות והוספה נצחית,
שאם אין מציאות של קוטן וחסרון לא יוכל להיות רק גודל ומילוי,
אבל לא התגדלות, ודריכה תדירית לתוספת ברכה.
ואף על פי שאין קץ להעילוי של השלמות המלאה,
שאין בה עילוי מצד אין סופיותה,
מכל מקום כלול בה גם כן זה הכח הנשגב של התעלות תדירית,
וזה נחשב כאלו השלמות המוחלטה משתלמת על ידי ההשתלמות,
הבאה על ידי הופעת הקוטן הבא אל הגודל,
ועבודה זו היא צורך גבוה.
השלמות המוחלטת וההתעלות
טז
מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה.
אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא היא מחויבת המציאות,
ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל,
אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות,
שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה,
ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה,
צריכה ההויה העולמית להתהוות,
ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפלה,
כלומר ממעמד של החסרון המוחלט,
ושתלך תמיד הלוך ועלה להעליה המוחלטת.
וההויה נוצרה בתכונה כזו, שעדי עד לא תחדל מהתעלות,
כי זאת היא פעולה אין סופית.
וכדי להבטיח את העליה בעצמותה של ההויה נוצרה כולה בעילוי עליון,
והעילוי היה יותר מכדי השעור שתוכן מוגבל יכול להיות בפועל,
אף על פי שהוא יכול להיות בכח,
על כן בהופעת ההויה בפועל נתקלקלו הדברים, והכחות נסתבכו זה בזה,
והנם עוסקים במלחמה חריפה,
עד שתנצח המחשבה המוחלטת האין סופית של הטוב, ויתוקן הכל,
בצירוף העילוי של נתינת מקום להשלמתה של עליה בלתי פוסקת,
שזהו עדן מיוחד, שבזה הבריאה משלמת את כבוד בוראה.
